נשימה

דפוס הנשימה של האדם הוא למעשה המדד הראשוני שיכול להראות לנו, עוד לפני שבכלל הוא מדבר, כיצד הוא חי. התנועה בין שאיפה לנשיפה, בין התמלאות/ התרוקנות, בין צמיחה/ הצטמצמות, בין התרחבות/ היצרות, מעניקות לנו הבנה לגבי דפוס הקשר הראשוני שהיה לאדם עם גוף המטפל. כאשר תנועת הצמיחה מקושרת לרוב עם הרגשת נוחות, ותנועות של הצטמצמות מקושרות עם אי נוחות. כשתינוק מטופל היטב, הוא מתמלא בתחושות טובות ומתרחב כדי להכניס פנימה את המזון הפיסי והרגשי לו הוא מצפה, לעומת זאת כשתינוק גדל בשאיפה לעבר אמו ולא מוצא תמיכה ומקום לגדילה, הוא יחזיק את עצמו בעיקר עם איכויות מצומצמות של נשימה.

דפוסי הנשימה אותם אנו חווים בינקות נשמרות בזיכרון הגופני. תבניות אלו הנחוות בתחילת החיים, ממשיכות להיות בעלות השפעה חזקה גם בהמשך החיים, כאשר הן הופכות ליותר דומיננטיות. כאשר נשים לב לנשימה שלנו, נוכל גם להבין הרבה מהסיפור חיים שלנו... עד כמה התאפשר לנו לחוש "מלאות" בעצמינו, סיפוק וביטחון עצמי, או עד כמה חווינו ריקנות, דחייה ונסיגה.

רק דרך תשומת הלב ומודעות לכך, נוכל גם לבחור אחרת.

על ידי צבירה של חוויות נעימות ומאפשרות, בתוך מפגש טיפולי, נוכל לפרום אט אט את הדפוסים שנתקבעו בגוף נפש. נוכל להרפות, לשחרר ולבטוח, ועל ידי כך גם לשחרר חסימות ותקיעויות שהצטברו לאורך השנים.

זכורה לי תקופה בחיים, בה הייתי במשבר, והמילים כבר לא יכלו להכיל את כל מה שעבר עלי, הייתי מוצפת, מותקפת, חנוקה, די מבוהלת, חסרת אונים ולא ידעתי כבר מה יכול לעזור לי. הטיפול שתמך בי אז היה טיפול בתנועה, בו בעיקר למדתי לנשום. לימדתי את הגוף, על יד נשימה עמוקה ומלאה לחזור לרגיעה, ולשחרר. הייתי שוכבת על הגב, ובעזרתה האקטיבית של המטפלת שלי אשר עם שתי ידיה הייתה לוחצת על הסרעפת שלי, לקחת שאיפה עמוקה ונשיפה עוד יותר.

מכיוון שבאותה תקופה הרגשתי שאני לא יכולה להכיל יותר, הייתי "שבעה" מדי מחוויות לא טובות, הרגשתי מלאות שלא אפשרה לי לאכול הרבה, ורזיתי במשקל.

הנשימה המלאה, החזירה לי את הכוחות על מנת להתרחב ולהתמלא מחדש.

גופי אט אט חזר לממדיו עם הנשימה. אם החוויות הקשות באותה התקופה צמצמו אותי, אז הנשימה עזרה לי להיפתח מחדש. זה היה כמו הנשמה. ממש להחיות את עצמי.

מתוך הנשימות העמוקות האלו, עלו גם רגשות, עלה בכי עמוק שהשתחרר דרך הגוף, עלו זיכרונות וחוויות גם לא נעימות, הנשימה עזרה לי להמיס את ההחזקה בגוף, עזרה לי לרכך את ההתנגדות שלי.

מאז, אני זוכרת את מושג "הנשימה" כהצלת חיים. הבנתי שהנשימה היא תנאי מקדים והכרחי לכל השאר. שהיא למעשה הקרקע להכל. רייך כתב "בבסיס של כל נוירוזה, תחת כל הכאב והייסורים, מונח לו מצב נקי ובהיר של המהות האנושית", אני קוראת לזה "נשמה". לא סתם זהו אותו השורש : נ.ש.מ

בטיפולים, אני מוצאת שנשימה עמוקה ומלאה היא "פיתרון" זמין ונגיש להרבה מהבעיות שלנו...