עצמי כוזב
הגוף הגלוי מספר את סיפור הנפש הסמוי.
כל תנועה וכל מיצב הם גם תופעה גופנית וגם סיפור של רגשות, יחסים וזיכרונות. התנועות והמיצב של הגוף הם החלק המוחצן והגלוי של החוויות הפנימיות. בכל תנועה יש רכיב נפשי וכל מיצב גופני הוא גם מצב רגשי. קווי המיצב של הגוף אינם רק מבנה צורני, אלא הם עדות חיצונית לארגון של העולם הפנימי- "הנפשי".
כשאנשים מגיעים אל הסטודיו, עם גופם, הם כבר מספרים את סיפור חייהם, מבלי לומר דבר.
במאמר זה, אני רוצה להתמקד במושג שנקרא : "false self" של וויניקוט, ולקשר אותו אל הגוף.
בשנות החיים הראשונות, תבניות התנועה הבליסטיות שולטות בשפה התנועתית. בעיטות, חבטות, השלכות, צעקות, קפיצות וריצות הן המילים הראשונות של שפת הרגש. דפוס פריקה זה, "מזמין" בעצם טיבו את חסימתו, או לפחות את דיכוי הביטויים התנועתיים שלו על ידי הסביבה. ילד שגדל בתוך מסגרות שלוחצות עליו לחסום את התנועתיות הזו, מלמד את גופו לבנות מעצורים ומחסומים, שימנעו ממנו את ביטוייה של התנועה הבליסטית. כלומר, ימנעו ממנו את מה שיונה לוי השחר טענה – "התנועה העוצמית ". תנועה שמבטאת עוצמה, שמבטאת את תחילתה של "העצמי" הנפרד והעצמאי.
"מותר לי" ? "אסור לי"? מופנמים לא רק כמסר קוגניטיבי אלא כמסר לשריר.
השיבושים והעיוותים שקורים לנו בגוף כתוצאה מהאיסורים החיצונים, יוצרים מצב שאפשר לכנותו false body שהוא אנלוגי למבנה הנפשי שוויניקוט הגדיר כ false self. עצמי כוזב נוצר כאשר הילד לומד למעשה להתאים את עצמו אל צרכי הסביבה, (במקום שהסביבה תתאים עצמה לצרכי הילד), ובכך מוסט ממסלול התפתחות טבעי למסלול התפתחות של עצמי כוזב. במצבים אלו הילד אינו לומד להכיר את מצביו הרגשיים האותנטיים ועל כן גם את עצמו.
הגוף לומד להתנהל באופן שמתאים עצמו לסביבה, וכך נוצרות חסימות בגוף, כיווץ מוקצן
או ריפוף המתח השרירי והחלשת הגוף על ידי היפוטוניות. התנועה שמטבעה רוצה להתממש, נתקעת ונחסמת בגוף. החדווה הבסיסית של פריקת המוטוריות מתהפכת לתחושה של חרדה וחוסר אונים. בטיפול, מכיוון ואנו עובדים עם הגוף, נתנת האפשרות לעבוד עם החסימות, ולחקור אותן. החסימות בגוף לא מאפשרות לנו לחיות במלוא הפוטנציאל שלנו, הן לא מאפשרות זרימה טבעית.
וכמו שבגוף- כך גם בחיים.
Commentaires